החלטה בתיק ת"א 45820-12-10

בפניי בקשה מטעם הנתבעת להורות על בדיקתו החוזרת של התובע ע"י המומחה הרפואי שמונה ושמסר כבר את חוות דעתו.

עובדות והליכים רלוונטיים

ביום 28.12.10 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה לפי חוק פלת"ד. המדובר בתביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 28.6.09. ביחד עם הגשת התביעה ביקש התובע למנות מומחה בתחום אורטופדיה לקביעת דרגת נכותו ופגיעתו.

ביום 1.6.11 ניתנה חוות דעתו של ד"ר דוד הנדל, מומחה בתחום אורטופדיה, שמונה בהסכמת הצדדים לבדיקת נכותו ופגיעתו של התובע בתאונה (להלן - " המומחה המוסכם" ו-" חווה"ד", בהתאמה). בחווה"ד נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי פריט 48(2)(ב) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (שנוסחו: "(2) הברך - (א) אי-יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף - 20%") "עקב קרע ברצועה צולבת קדמית שגורם למעידה מדי פעם". עוד נקבע בחווה"ד: "נכות זמנית 100% לפי אישורי אי כושר למשך חמישה חודשים. הנכות התיצבה ב 1.12.09".

ביום 9.10.11 ניתנה החלטה של ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעה מקבילה שהגיש התובע למל"ל בגין אותה תאונה (שהינה גם תאונת עבודה) ובגין אותם נזקי גוף (להלן - " החלטת המל"ל"). בהחלטת המל"ל נקבעה לתובע דרגת נכות רפואית צמיתה של 10% בלבד לפי פריט 35(1)(ב) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (פריט זה ממוקם באותו פרק בתוספת שבו ממוקם הפריט הקודם הנ"ל, פרק ששמו "מחלוקת ופגימות במערכת הלוקומוטורית", ונוסח פריט 35(1)(ב) הוא: "מחלות העצמות והפרקים - (1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר - (ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות - 10%") וזאת בגין הפגיעה שנגרמה לתובע בברך שמאל. הוועדה החליטה עוד שלא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי - תקנה המסמיכה את הוועדה הרפואית לקבוע דרגת נכות גבוהה יותר, בתנאים ובגבולות הקבועים בתקנה.

ביום 15.3.12 הגישה הנתבעת כתב הגנה, בו העלתה טענות בעיקר במישור הנזק. ביחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תגובה על בקשת המינוי הנ"ל, ובה הודיעה כי לאחר הגשת התביעה הסכימו הצדדים על מינוי מוסכם של מומחה רפואי בתחום אורטופדיה, וזה כבר נתן את חוות דעתו.

ביום 16.4.12 נתתי החלטה שבה הוריתי לצדדים, בנסיבות התיק ולאור השלב הדיוני בו הוא נמצא, להגיש תחשיבי נזק מטעמם.

ביום 31.5.12 הגישה הנתבעת בקשה (חוזרת) להורות על בדיקה חוזרת של התובע ע"י המומחה המוסכם (להלן - " הבקשה שבנדון"). הנימוק העיקרי שצוין בבקשה הוא קיומו של פער גדול בין ממצאי המומחה המוסכם (שיעור נכות צמיתה של 20% וכן קביעה שמצבו של התובע כולל "מעידה מדי פעם") לבין ממצאי החלטת המל"ל (שיעור נכות צמיתה של 10% וכן קביעה ש"ממצאי הבדיקה קלים מאוד"). בנוסף טוענת הנתבעת בבקשה שבנדון, כי התובע הציג באופן אחר ושונה את תלונותיו בפני המומחה המוסכם מזה ובפני המל"ל מזה (נטען גם כי התובע הסתיר מהמל"ל את חווה"ד), והכל מתוך כוונה פסולה לזכות בשיעור נכות גבוה אצל המומחה המוסכם ומנגד להשיג שיעור נכות נמוך אצל המל"ל (כדי ששיעור תגמולי המל"ל שיינוכו מתביעתו בביהמ"ש יהיה נמוך גם הוא). הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, וצורפו אליה המסמכים הבאים: חווה"ד, פרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 31.8.11 וכן החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 9.10.11.

ביום 7.6.12 הגיש התובע תגובתו לבקשה שבנדון, בה מביע התנגדותו לבקשה ומבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה. התובע מכחיש בתגובתו כי הסתיר מהמל"ל את חווה"ד ומציין כי את תביעתו למל"ל הגיש ביום 20.6.11, לאחר שקיבל את חווה"ד, כאשר בגוף התביעה למל"ל ציין את חווה"ד ואף צירף עותק ממנה. התובע טוען כי הפער בין הקביעות הרפואיות בין חווה"ד לבין החלטת המל"ל לא מצדיק בדיקה חוזרת ע"י המומחה המוסכם. התובע טוען כי הבקשה שבנדון הוגשה אך בשל חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מחווה"ד, אך אין בכך עילה חוקית לביצוע בדיקה חוזרת כמבוקשה. יצוין כי גם התגובה לא נתמכת בתצהיר והמסמך היחיד שצורף אליה הוא טופס "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה" שהוגשה ביום 20.6.11 במל"ל ב"ש.

ביום 13.6.12 הגישה הנתבעת תשובתה על תגובת התובע.  בתשובה זו חוזרת הנתבעת על עמדתה ובקשתה. לדברי הנתבעת בתשובתה, התובע לא נותן כל התייחסות של ממש למרבית טענות הנתבעת בבקשה שבנדון. הנתבעת כופרת בנכונות טענת התובע לפיה צירף את חווה"ד לתביעתו במל"ל, ולחילופין, טוענת כי גם אם נכונה טענתו, אין בפי התובע הסבר לפערים העצומים בין חווה"ד לבין החלטת המל"ל. לתשובה זו לא צורף כל תצהיר או מסמך.

ביום 20.6.12 ביקש התובע להורות על הוצאת חומר החקירה החסוי מתיק ביהמ"ש. בהחלטתי הראשונית מאותו יום קבעתי שהבקשה תידון במסגרת הכרעתי בבקשה שבנדון מטעם הנתבעת.

דיון ומסקנות

מן הראוי תחילה להציג את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

מסגרת נורמטיבית

פרוצדורת מינוי מומחים, מתן הוראות למומחים וסיום תפקידם של מומחים קבועה בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986. אך בתקנות אלה אין כל התייחסות לסוגיה של בדיקה חוזרת, כאשר מנוסח וממבנה התקנות ניתן להסיק, כי מתקין התקנות ראה בהגשת חוות דעת המומחה את סיום תפקידו של המומחה, בכפוף לאפשרות שיהיה על המומחה להשיב לשאלות הבהרה לגבי חוות דעתו או להיחקר עליה.

להלן אציג את ההלכה הפסוקה הרלוונטית:

·         ב-ע"א 1401/94 נדלר נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 24.3.95) נפסק כך: "אין בכך כדי לקבוע כי כאשר מתמנים מומחים רפואיים ולאחר מכן משתנה קביעת המוסד לביטוח לאומי, יש לאמץ (כל עוד התיק לא הסתיים על ידי פסק דין סופי) את קביעת המוסד לביטוח לאומי על פני קביעת המומחה. מה שבית משפט קמא מתבקש לעשות, הוא לשקול האם המצב החדש המוצא ביטוי בקביעת המוסד לביטוח לאומי עשוי להשליך על המצב הרפואי שנקבע על ידי המומחה הרפואי, באופן שראוי כי מומחה זה יבדוק את הנושא מחדש, מה עוד שחלפו שנתיים מאז חוות דעתו האחרונה ועד לקביעת המל"ל."

·         ב-רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט (3) 303 (28.11.95) קובע ביהמ"ש כי, עקרונית, ניתן להורות למומחה רפואי שכבר מסר את חוות דעתו לבדוק מחדש את הנפגע, לעיין במסמכים רפואיים חדשים שנוצרו לאחר מועד הכנת חוות דעתו ולהשלים את חוות דעתו המקורית על סמך כל אלה, אך אפשרות זו מוגבלת למקרים שבהם "חלה התפתחות של ממש בנושא הרפואי, כגון אישפוזו של הנפגע, ניתוח שעבר וכיוצא בזה". ביהמ"ש מוצא להבהיר:  "עם זאת, ראוי להבהיר כי לא כל שינוי מצריך ומצדיק הליכה בדרך זו. יש שחלים - לאחר חוות הדעת - שינויים במצב הנפגע שאינם מצדיקים פנייה למומחה להשלמת חוות-דעתו. כוונתי לומר, שאם חלו שינויים שאינם משמעותיים, על בית המשפט להחליט, לפי שיקול-דעתו, בכל מקרה לפי נסיבותיו, אם די בשאלות הבהרה או בחקירה לשם הבאה לפני המומחה את העובדות החדשות, או אם ראוי הוא לבקש השלמת חוות-דעתו. אין מניעה אפוא - והכול תלוי בנסיבות - להביא עובדות חדשות לידיעת המומחה במסגרת שאלות הבהרה ולבקש תגובתו להן ולהשפעתן על האמור בחוות-דעתו במסגרת שאלות כאלה או במסגרת חקירתו בבית המשפט."

• ב-רע"א 4142/96 פרשטמן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 1.6.97) אישר ביהמ"ש העליון את החלטות המחוזי והשלום  להורות על בדיקה חוזרת של נפגע ע"י מומחה שמונה ושמסר כבר חוות דעתו, נוכח פער בין חוות דעת המומחה (14.5% נכות לצמיתות) לבין קביעת דרכת נכות ע"י ועדה רפואית של המל"ל (0% נכות לצמיתות) לגבי אותו מצב רפואי, בנסיבות בהן הבדיקה במל"ל נעשתה לאחר הבדיקה אצל המומחה וגם קביעת דרגת הנכות במל"ל נעשתה לאחר מתן חווה"ד.